אוזורה, קיץ 2018
הגענו למקום המופלא הזה שזכיתי לחגוג בו איתך את החיים, החופש והמוזיקה.
הגענו בנפרד לפסטיבל, אתה היית עם החברים ואני עם החברות שלי.
כל אחד התחיל את המסע שלו בנפרד וידענו שכמו תמיד נמצא אחד את השניה. היום התחיל שימשי וזוהר ובאוזורה כמו באוזורה הגשם הפתיע במלוא הדרתו. סופה ענקית התקרבה אלינו, גשם גשם גשם. ספוגה ומבוהלת הגעתי לפומפויי, המים ברחבה זרמו והגיעו כמעט עד הברכיים, אין אדם שלא ספוג ברחבה הזו.
כבר ערב, איפה אתה ניר, זוכרת כמה דיברתי בראשי, הרגשתי שאתה יכול לשמוע אותי ולהרגיש שאנחנו קרובים ועוד מעט נתראה.
המוזיקה מנגנת, הגשם יורד, אני מסתובבת בין כל האנשים הספוגים ופתאום רואה רעמת תלתלים. אני מתקרבת ואתה, גבוה יפה ואהוב עומד כמו מלאך, מחייך אלי חיוך ענק, עיניים טובות, וכמובן יבש, תלתל אחד בראשך לא נרטב, היחידי ברחבה שיבש!
כמה נחת הרגשתי לראות אותך בין כל הכאוס שאני חווה.
נכנסנו לסשן ריקודים מפגר, כמה אני אוהבת לרקוד איתך, החיוך, הפרצופים, תנועות הידיים שמלוות את המוזיקה. אני מחכה אותך ואתה מחכה אותי, נכנסים לבועה משלנו, אנחנו והמוזיקה. איך חשבנו שאנחנו במופע של רוקדים עם כוכבים... הינו בטוחים שאנחנו הכי יפים וטובים ברחבה, ואני עדיין בטוחה בזה.
אני בעיקר בטוחה שאתה הרקדן הכי טוב שפגשתי ברחבה, כמה אני אוהבת לרקוד איתך.
רוקדת אותך בכל צליל, בכל ביט ובס שמן
רואה אותך מוביל אותי ברחבה ונוצרת כל רגע.
