בכיתה י' חווינו את תקופת השיא שלנו. היינו יחד בתיכון, בחטיבה, ביסודי ואפילו בגן, אבל הקשר שלנו התחזק בזכות המסגרת של נועם.

בדיוק הצטרפת לתנועה, ומיד נהייתה דמות פופולרית, כמו שתמיד ידעת להיות. אני זוכר היטב את הלילה השלישי בסמינר מנהיגות – הרגע שבו החלטת להפוך אותי למספר 2 שלך. היית מספר 1, בהכרת אנשים חדשים, בהתבלטות החברתית. ואני, פשוט נספחתי אליך, מנסה להעמיד פנים שאני תורם משהו לשותפות הזו.

בזכותך חוויתי פופולריות בפעם הראשונה בחיי. יש לי שלל חוויות ראשונות שהן לגמרי בזכותך: ביקורים אצל חברים מערים אחרות, תשומת לב מבנות, בילויים עד הלילה, יום הולדת שמח ונראה לי שאפילו איתך שתיתי את הבירה הראשונה שלי.

תודה.

אתה היית מספר 1 בכל מובן – בכריזמה, בטוב הלב, ופשוט היית נורא מצחיק. זן נדיר, מספרי 1 שכמותך.

לא היית חייב לבחור בי. אני לא הייתי פופולרי לפני כן, ובהחלט הייתי די בכיין ומעצבן. אבל אתה, בנדיבותך, החזקת לי את היד…

דאמפ חדר אוכל

כאשר הגענו לבחור עבודות בקיבוץ בשל"ת ראשון, פורטי הסתער על תפקיד העובד חדר אוכל. במיוחד הוא אהב את זה שככה הוא יוכל להכיר את כל מאות תושבי ואורחי הקיבוץ ולפגוש אותם על בסיס יומיומי. והכוונה היא לכולם, מייסדי קיבוץ ותאילנדים וחברים של חברים.

הבעיה היא שבתחילת השל"ת עוד לא היו לו עדשות, לא מספר גבוה אבל הוא התקשה בלזהות במדויק מי זה מי. זה כמובן לא עצר אותו, הוא פשוט היה מתקרב לכל בן אדם שנכנס. רוב הזמן הוא אפילו לא ניסה להסוות את זה, הוא פשוט הלך ישר אליהם עד שיכל לזהות אותם, ואז היה מסביר בלי להתנצל "בלי המשקפיים אני עיוור כמו מרמוטה" או משהו בסגנון.

אוזורה, קיץ 2018

הגענו למקום המופלא הזה שזכיתי לחגוג בו איתך את החיים, החופש והמוזיקה.

הגענו בנפרד לפסטיבל, אתה היית עם החברים ואני עם החברות שלי.

כל אחד התחיל את המסע שלו בנפרד וידענו שכמו תמיד נמצא אחד את השניה. היום התחיל שימשי וזוהר ובאוזורה כמו באוזורה הגשם הפתיע במלוא הדרתו. סופה ענקית התקרבה אלינו, גשם גשם גשם. ספוגה ומבוהלת הגעתי לפומפויי, המים ברחבה זרמו והגיעו כמעט עד הברכיים, אין אדם שלא ספוג ברחבה הזו.

כבר ערב, איפה אתה ניר, זוכרת כמה דיברתי בראשי, הרגשתי שאתה יכול לשמוע אותי ולהרגיש שאנחנו קרובים ועוד מעט נתראה.

המוזיקה מנגנת, הגשם יורד, אני מסתובבת בין כל האנשים הספוגים ופתאום רואה רעמת תלתלים. אני מתקרבת ואתה, גבוה יפה ואהוב עומד כמו מלאך, מחייך אלי חיוך ענק, עיניים טובות, וכמובן יבש, תלתל אחד בראשך לא נרטב, היחידי ברחבה שיבש!

אני זוכר שהגעתי לחו"ל לעבודה, חודש אחרי השחרור מהצבא, בלי שום מושג מהחיים ואחותי כבר אז אמרה תנסה לעבוד עם פורוטי, הוא תותח. והנה עבדנו ביחד 4 וחצי שנים בכל חור בעולם. תמיד היית תותח.

איך אהבתי את השטויות שאתה אומר בגרמנית, את הבדיחות המוזרות שאיכשהו כל שבוע היית ממציא. זוכר כל מקום שהתחמצצנו בו, זוכר כל יציאה הזויה שהיית מצטרף אליך, זוכר כל בדיחה שהיית מספר, זוכר איך צחקו לך על השיער שהיינו בביקורת דרכונים בארה"ב, זוכר שרצית שנצא ביומולדת שלי למרות שהיינו בבאסה ובסוף הגענו לבר עם דראג שואו הזוי. זוכר את הכל ולא אשכח. מתגעגע פירציק.

מוצאי שבת.

הגעת על הקורקינט לפינה של שיינקין וניסית לשכנע אותי לקחת אחד גם. סיכמנו שנלך יחד ברגל.

בשביל ההפגנה הראשונה שלך, הסכמת לוותר אפילו על המחצית הראשונה במשחק של הפועל (אבל רק על מחצית אחת).

הגענו להפגנה מהצד הלא נכון שלה. פקק ההמונים גרם לקלסטרופוב כמוני לתחושות של מצוקה ושל מחנק וכנראה שגם סיננתי איזו קללה או שתיים. התכנסתי בתוך עצמי לרגע ושכיצאתי שוב, מצאתי אותך מתהלך בין הדגלים עם חיוך גדול על הפנים ועם טלפון מונף שמסריט את הכל. שאלתי אותך ממה אתה כל כך מבסוט ואתה סיפרת שסוף סוף אבא שלך יהיה גאה בך אחרי כל הצרות. ולי לא היה ספק שאבא שלך תמיד גאה בך, כי עם לב כמו שלך אי אפשר שלא.

אח יקר, אתה חסר.

אתה יודע ניר.

אתה יודע ניר

ילדתי ב17 לינואר תינוקת מדהימה

אתה יודע שהיא נראית כמו תנשמת? ושהחבר הכי טוב שלה בחדר זה הינשוף של טייטו. בכל ערב היא משוחחת איתו.

אתה יודע ניר, שאמא אפרת ודניאל היו איתי שם בחדר לידה. האם

ראית אותנו נשברות לרסיסים שאמיליה ניר יצאה אל העולם. האם ראית איך הכל התערבב לנו כמו עיסה צמיגית

what a man what a mighty good man ♥️♥️

כשהגענו לתל אביב הגרעין, הציגו לנו את כל המשימות השונות שאנחנו יכולים לקחת בהם חלק והיינו צריכים להתחלק לזוגות בן ובת זוג לכל משימה.

ידעתי שאני חייבת להיות עם פורטי וידעתי שאנחנו צריכים להיות במפתן אלון. הגרעין כבר ידע שאני הכי עקשנית (אולי שנייה רק לפיץ) ואם החלטתי שאני ופורטי ביחד ובמפתן אלון זה מה שיהיה וזה מה שהיה. וחוץ מזה פור תמיד קיבל את כל הבחירות הכי טובות כאילו היה לכולם איזה צורך לגונן עליו שלא יתקע עם משהו שהוא שונא.

מפתן אלון היה מקום ממש מיוחד עבורנו זה היה מסגרת מאוד לא פשוטה עם ילדים מכל מני רקעים, שמה שמקשר בינהם  זה שהם נפלטו מכל מסגרת אפשרית, אבל גם מסגרת דיי מאפשרת עם צוות מדהים שמנסה להכיל את הילדים ולתת להם הזדמנות להרגיש חלק ממשהו. הציפיות מאיתנו היו פשוט תגיעו ותהיו נוכחים וזה מה שניסינו לעשות.

כל בוקר התפקיד שלי היה להעיר את ניר ששנא את זה אבל…

כולם קראו לך פורטי ואני קראתי לך ניר

הגעת אלינו לקליק בפעם הראשונה צעיר וחוצפן

סטלן וקורע. איזה ימים עברנו.

לימדתי אותך כל מה שאני יודעת. ואתה למדת בשקיקה. ממש היית רעב ללמוד. ובאמת הפכת לחיית מכירות. גם אחרי שעזבתי היללו אותך בקליק.

קפאנו בכריסמס בהמבורג ביחד. וחיממנו את עצמנו עם המוצרים של קליק, ואתה עם המעיל-ג׳קט הארוך המופרסם שלך כאילו יצאת ממגזין אבל מגזין של סטלנים עם העגיל באף והרעמה.

איזה לילה עברנו בסילבסטר. נדלקנו שם במסיבה מתחת לאדמה ורקדנו כמו משוגעים ולא רצינו ללכת.