לפני כמה שעות מיכל ואפרת שלחו עדכון על זכרון חדש באתר שלך. כן באתר שלך ניר. נכנסתי לאתר אחרי חודשים ארוכים בהם לא ביקרתי בו. וליבי נשבר, הדחקה ממשוכת התפוצצה לה ברגע! למה?! למה?!!!! זה פשוט כל כך כואב, למה לאיש יפה כמוך, נפש עמוקה, נדירה, מצחיקה, מרוממת, וחכמה, למה צריך אתר? ניר אהוב, אני מתגעגע אליך, פשוט מתגעגע, רוצה אותך כאן ועכשיו, איש אמיתי, לא אתר הנצחה, אני כל כך כועס ועצוב. אני עובר על כל התמונות וליבי מתמלא בגעגוע ענק, בזעם, בתסכול, למה נלקחת מאיתנו?! אין לי תשובות…רק דמעות

לינק לפודקאסט מתוך סדנת חלונות. סדנת כתיבה שנוצרה בעקבות ה 7 באוקטובר להורים שכולים ומפוני העוטף.

הפרק הוא עם טובה אמא של ניר, שם משתפת על הסדנה על ניר ומה שבין לבין.

מור ונעם מורי מגמת הרדיו במקיף עומר יזמו הקליטו וערכו עם החברים של ניר וההורים פודקאסט קסום.

מגמת הרדיו הייתה הסיבה להגיע לבית הספר.

השם שלו מתחבא מאחורי המילים Near (קרוב) וForty (ארבעים) בC part של השיר , בדקה 5:20 אפשר לשמוע את השם ניר פורטי מבוצע על ידי הזמרת

הקטע בספוטיפיי:

https://open.spotify.com/track/4N8pfdTwDqmM3sdLUeHnwv...

הקטע ביוטיוב:

https://youtu.be/xZF8L42LOtI?si=e_WnlAMFsmBQfbOy

הקטע באפל מיוזק:

חגים ומועדים הם באים והולכים

השבוע באחת הנסיעות לעבודה עננת אבק עטפה את האוויר וחנקה את הנשמה

חשבתי לעצמי כמה קל לנקות את האבק מהרכב וכמה קשה לנקות את הכאב הדביק והסמיך שנדבק לי ללב

בכביש בין רמות לאוניברסיטה התנוססו שלטים של מתווכים למינהם שמבטיחים הבטחות עם חיוך מנוכר.

אני זוכרת, ניר, שחזרת מגרמניה ושקלת להיכנס לעולם התיווך

ירדתי עלייך ומיד עלה לנגד עיניי פוסטר שלך כמתווך וזה פשוט לא הסתדר לי, התנגדתי בתוקף.

עוד עונה כמעט הגיעה לסיומה וריח של אחת חדשה בפתח.. ריח של כמעט פסח. ואנחנו כמעט משפחה כמעט שמחים כמעט שלמים.

לנצח כמעט.

ניר אהוב שלי. האם גם בענן שלך יש אביב?

פסח בשבילי הוא שני דברים עיקריים.

הפריחה והריח שלה. וליל הסדר בעומר עם ניר.

שניהם שזורים אחד בשני.

גם השנה שאני מריח את הפריחה, אני מרגיש את ניר.

ליל הסדר לעולם לא יהיה אותו דבר.

אוהב ומתגעגע המון בן דוד❤️.

לא הגעתי לאירופה לחפש איזו הארה רוחנית. לא הלכתי כדי למצוא את עצמי או ללמוד על משמעות בחיים. באתי למכור כריות חימום, ולהרוויח קצת כסף לפני הטיול. ואז אתה הגעת. ראסטות פרועות, חיוך שובב, גומה קטנה בלחי ומבט שאמר בלי מילים: "אני רואה אותך".

נשאבתי אליך.

אתה היית הדבר הכי לא נורמלי שפגשתי. אבל גם הכי מדויק. אני זוכרת בדיוק את הרגע הראשון שראיתי אותך - היית נראה כמו שילוב בין זמר רוק, הומלס עם ראסטות, ומנטור לפילוסופיית חיים שאף אחד לא ביקש.

לא רק הסברת לי איך למכור - הסברת לי גם על איך עוד אפשר לחיות. לימדת אותי - איך לצחוק בלי סיבה, איך למכור בלי למכור, ואיך לחיות חיים שהם חצי בדיחה, חצי שיר, חצי פילוסופיה ואיכשהו.. עדיין שלושת רבעי אתה.

לימדת אותי איך לשלב בין עומק לשטות, בין רעש לשקט. לא לימדת אותי רק את השפה הגרמנית, לימדת אותי גם את השפה של החופש, של הלב…